שותה וקם: בירה, בחורות, ובחורות שאוהבות בירה…

האמת העירומה

רי רסמוסן, דוגמנית, ניגשה אל טרי ריצ'רדסון במסיבה בפריז והטיחה בו שהוא משפיל נשים, מנצל ילדות, וגורם להן להצטלם לתמונות שהן יתביישו בהן, ושהסיבה היחידה שהוא מזיין בחורות היא שיש לו מצלמה וקשרים בעולם האופנה.

רסמוסן טוענת שריצ'רדסון לא ענה לה, אלא ברח מהמקום, ויום אחרי המסיבה התקשר לסוכנות שלה כדי להתלונן שהיא תקפה אותו מול לקוחות.

לא שמעתי קודם על רסמוסן. מסתבר שהיא דוגמנית דנית ביסקסואלית בת 32, שגם כותבת ומביימת סרטים, והופיעה בתפקיד הראשי בסרט של לוק בסון, Angel A. בניגוד למה שאולי משתמע מדבריה, מחיפוש תמונות שלה בגוגל עולה שאת רוב קריירת הדוגמנות שלה עשתה כשהיא כמעט לא לובשת כלום. האם עכשיו היא מתחרטת על זה בדיעבד, או שיש לה עניין ספציפי עם טרי ריצ'רדסון?

בעמוד הויקיפדיה שלה מופיע הציטוט הבא שלה: "הפעם היחידה שדיגמנתי לויקטוריה סיקרט היתה בגלל שכמו כולם רציתי לשכב עם דוגמנית על. ועשיתי את זה!".

ככל הנראה ריצ'רדסון שכב עם דוגמנית שגם רסמוסן שכבה איתה, ומשם העוינות. אני מחכה לחשיפת הצלע השלישית בסיפור הזה.

עיניים אלי

ובינתיים בניו יורק – שתי תערוכות תחת הכותרת "The visible vagina". האחת בגלריה David Nolan, השנייה בגלריה Francis M. Naumann. נראה לי סביר ואף מתבקש שאחרי שהקדשתי שרשרת של פוסטים לישבנים, אתייחס קצת גם לואגינה.

Sarah Davis, Britney (Notorious), 2009

Carroll Dunham, Untitled, 2006

John Tweddle, Nude Frame

Laurie Simmons, Color Pictures (Red), 2007

Carol Cole, Back into the Womb

James Siena, Small Place, 2009

הכל טוב ויפה פחות או יותר, פרט לעובדה שלא הזמינו לתערוכה את ג'מימה סטהלי (Jemima Stehli), אמנית שמתעדת את עצמה בעירום כבר למעלה מ-15 שנה. גם כשהיא עומדת עם הגב למצלמה, היא דואגת שמישהו יראה את הואגינה.

בואו כן ניסחף

נעמי וולף כתבה השבוע בגרדיאן שקארי ברדשואו היא האייקון הנשי של העשור. מהנימוקים של וולף:

- "סקס והעיר הגדולה" עשתה מהפכה בזה שהעמידה במרכזה ארבע דמויות נשיות, שגברים רק נכנסים ויוצאים מחייהן.
- קארי ברדשואו היא הדמות הבדיונית הטלוויזיונית הראשונה (וולף לא מחשיבה כאן דמויות ספרותיות), שכותבת על החיים שלה, ובזה שהיא מקלידה על המחשב שאלות על החיים שלה, היא משדרת לצופות: גם אתן יכולות לכתוב ולחשוב על החיים שלכן.
- סמנתה היא הדמות הראשונה בקולנוע או בטלוויזיה, שמתנהגת בצורה "זנותית" ולא נענשת על כך.

הטעות הראשונה של נעמי וולף, היא שהיא מתעלמת בצורה בוטה מהסדרה "Golden Girls" שרצה בין השנים 1985 ל-1992, ועסקה בארבע נשים זקנות, לוהטות וכיפיות.

הטעות השניה שלה, היא שהיא מכנה את התודעה הכותבת של קארי "קול ייחודי", וקוראת למה שהיא מקלידה על המחשב "שאלות אקזיסטנציאליסטיות".

לגבי הסעיף השלישי, אני רוצה להאמין שאפשר למצוא עוד דוגמאות לנשים בדיוניות שמזדיינות ועושות מה שבא להן ולא נענשות על זה, אבל אני מרגיש קצת חלוד הבוקר. אשמח אם תתנו דוגמאות בתגובות.

רק שלא תחשבו שאני מתנשא על הסדרה. אני בדיוק צופה עכשיו בטריילר החדש ל"סקס והעיר הגדולה 2", וגם אני רוצה to get carried away בקיץ הזה.

הפוסט הזה לא יהיה שלם בלי תמונות הביקיני האלה של קריסטין דייויס, שצולמו לפני שלושה שבועות. דייויס היא ללא ספק הבחורה היפה מבין הארבע, ואני גם מת על המחוות הקומיות שלה. כשהיא מכווצת את הגבות, הלב שלי מתכווץ. אני רוצה להקדיש לה את השיר הזה של הפיקסיז:

she's my fave
undressing in the sun
return to sea – bye
forgetting everyone
eleven high
ride a wave

הואגינה של וונדה

לוונדה סייקס יש תוכנית אירוח חדשה, החל מאתמול בערב. אני מקווה בשבילה שהתוכנית תצליח והיא תעשה הרבה כסף, אלוהים יודע שיש שוק לתוכניות אירוח של לסביות, למרות שאני ניגש לסיפור הזה בחשש גדול. תוכניות אירוח זה בדרך כלל עסק דלוח, משעמם ולא מצחיק.

בכל מקרה, זו הזדמנות טובה לפרגן לוונדה, קומיקאית מצחיקה מאוד בסך הכל. אני סומך עליכם שאתם מכירים אותה מ"תרגיע" של לארי דיוויד, אבל אני לא סומך עליכם שאתם מכירים את הקטע סטנד אפ שלה על הכוס-שניתן-להסרה, ולכן אני חש חובה לתת לכם את העונג.