היום הלכתי לים, פעם ראשונה הקיץ, אולי גם אחרונה. אני חושב שקיבלתי מכת שמש. מרגע שחזרתי לא הצלחתי לזוז מהספה. נאלצתי לזפזפ.
בשלב מסוים הגעתי לסוף פרק של America's next top model. או אז הבחנתי בין השופטים ביצור אלילי, אישה שנראית כמו שמישה ברטון היתה אמורה להיראות בגיל 45 לולא קרה לה מה שקרה לה. מדובר, כך גיליתי, בדוגמנית הצ'כית-שוודית-אמריקאית פאולינה פוריצקובה.
פוריצקובה, ילידת 1965, הופיעה ב-1984 בקליפ לשיר "Drive" של The cars. אני חוסך מכם את השיר, ומסתפק בלינק. הסולן ראה את פוריצקובה והחליט להתגרש מאשתו. הוא ופוריצקובה התחתנו, עשו שני ילדים, ואם הבנתי נכון, העסק נמשך עד עצם היום הזה.
הנה הם אז (עם דייויד בואי ואימאן):
והנה הם עכשיו. היא עדיין לוהטת, הוא נראה כמו מיסטר ברנז:
הרבה דברים מהאייטיז חזרו, אבל אני לא חושב שהקו הגבוה של החלק התחתון של בגד הים חזר לקבל את הכבוד הראוי לו. מדהים לראות כמה גבוה הקו הזה עולה, הרחק מעבר להרי החושך והפופיק, כאילו הוא רוצה להגיע אל בית השחי. פוריצקובה הצטלמה באינספור דגמים כאלה. אם אשמע שזה חוזר, אולי בכל זאת אלך שוב לים.
Jacques הוא רבעון אירוטי בניחוח רטרואי שנוסד בברוקלין בשנה שעברה. הסרטון הבא מנסה לקדם את הגיליון החמישי של Jacques, שייצא בחודש מאי ויוקדש לספורט. אף פעם לא שיחקתי סקווש, אבל פתאום אני מבין שמדובר בענף מאוד סקסי. מעבר לתנאי השטח (חדר סגור, הד), בעקרון הבסיסי של לחבוט את הכדור אל הקיר ולקבל אותו בחזרה, יש משהו מן האוננות.
כשחושבים על זה, הסרטון הזה לא כל כך שונה מפרסומת של אמריקן אפרל. לא ברור לי כבר מי מקבל השראה ממי: הפרסום מעולם הפורנו, או עולם הפורנו מעולם הפרסום. ספורטס אילוסטרייטד מוציאים כל שנה גיליון בגדי ים, Jacques מוציא גיליון ספורט, פירלי מוציא לוח שנה ארוטי, אמריקן אפרל עושה תחרות ישבנים, והנה גם הפרסומת הזאת של ריבוק שמסתמכת כולה על ישבנים, ואפילו לא על פרצוף אחד:
כשהייתי מתעקש שהסלט לא ייגע בשניצל ובפירה, אמא שלי תמיד היתה אומרת לי שבבטן הכל מתערבב. אני מרגיש שזה גם המצב עם כל הידידים שהזכרתי למעלה. מגזין ממוסחר, מגזין עצמאי, דאון טאון אל איי, מפעלי זיעה – בסופו של דבר הכל מסתכם באסתטיקה של ישבנים, ציצים וביקיני.
לאחרונה שמתי לב שמדי יום מגיעים אלי כמה גולשים שמחפשים את הצירוף "שותה וקם דיבור חדיש". זה מעודד אותי להמשיך ביחסי הגומלין האפקטיביים האלה. אני מזהה פה חלון הזדמנויות של שני מותגים בעלייה. מי יודע, אולי יום אחד אתחתן עם עומר גולדמן.
ראיתי אתמול את הדיון בדיבור חדיש על בר רפאלי, אסתי גינזבורג וספורטס אילוסטרייטד. באולפן ישבו ניסן שור ויעל רייך. שור טען שקהל היעד של התמונות מגליון בגדי הים של ספורטס אילוסרייטד הם מוסכניקים חרמנים, ומכאן שרפאלי וגינזבורג הן חשפניות, ומכאן שיש לתהות מדוע הן מקבלות כל כך הרבה כסף בעוד שחשפניות רגילות מקבלות פחות.
נכון, אפשר לומר שרפאלי, גינזבורג, וכל יתר הדוגמניות שמופיעות בספורטס אילוסטרייטד הן חשפניות. וכך גם הדוגמניות שמופיעות בלוח השנה של פירלי, וכך גם כל דוגמנית שטרי ריצ'רדסון מצלם בעירום, וגם היידי קלום כמובן, ואפשר גם לשאול למה דיטה וון טיז קוראת לעצמה אמנית ברולסק ולא חשפנית, ולומר שאם בלייק לייבלי אכן תצטלם לפלייבוי היא תהפוך רשמית לחשפנית. אפשר גם לשאול למה האיש שכבר שנים מסתובב בתל אביב ומוכר שירים שלו לא נכנס לקאנון ומקבל ערב בבית ביאליק.
השאלה היא למה אתה משתמש במילה חשפנית. האם זה כדי להשפיל (היא מצליחה, מפורסמת ועושה מלא כסף, אבל היא עושה את זה מחשפנות), או בשם אידיאולוגיה מרקסיסטית שגורסת שכולם צריכים להרוויח משכורת שווה – הן חשפניות אלמוניות והן חשפניות מפורסמות. בסופו של דבר, איך שלא נסובב את זה, אנחנו יכולים לקרוא להן חשפניות כמה שנרצה, אבל העובדה היא שככל הנראה לעולם לא נקבל מהן לפ דאנס.
נ.ב. אהבתי מאוד את הנוכחות הקולית של יעל רייך. אני מקווה להקדיש לה פוסט בקרוב.
