השבוע הזכרתי את סיינה מילר כבדרך אגב בפוסט על לינדזי לוהן. כבר אז הרגשתי שאני לא נותן לה את הכבוד הראוי, ושמגיע לה פוסט מפואר משל עצמה. שמחתי לגלות שהקוסמוס משדר איתי על אותו גל, כי היום נתקלתי בתמונה המופלאה הזאת של סיינה, בפרמיירה של ההצגה החדשה שלה בברודוויי:

אחד הפיצ'רים החזקים ביותר אצל סיינה מילר הוא הרגליים שלה. רגליים שזופות, מחוטבות, רזות מאוד, אבל בשום צורה לא שבריריות. אני אוהב את זה שהיא מרשה לעצמה ללבוש שמלה כל כך קצרה וכל כך קרועה אחרי שבשנה-שנתיים האחרונות היא היתה עסוקה בלהסתתר מהפפראצי ולתבוע עיתונים שמפרסמים תמונות שלה טופלס, או קוראים לה "הורסת משפחות" (בגלל שיצאה עם בלתאזר גטי הנשוי). אפילו זה שריססו לה על הבית את הכתובת "slut" לא עצר אותה. הבחורה עקבית ועקביות היא אחת התכונות החביבות עלי.

כמעט שלא יצא לי להיתקל בסיינה בהקשרים לא רכילותיים. הסרט היחיד איתה שיצא לי לראות היה "Factory Girl", ודי התבאסתי ממנה וממנו. תכלס, כמה שהיא מעלה אדים, אני מעדיף לא להיתקל בה על מסך הקולנוע. הפרט הקולנועי העסיסי ביותר שאני זוכר עליה זה שבצילומי הסרט "Hippie Hippie Shake" נאלצו להוסיף לה שיער ערווה בעריכה כי היא היתה חלקה מדי בשביל סרט שמתרחש בסיקסטיז. לא ראיתי את הסרט הזה. אני בספק אם מישהו ראה אותו.

מתחבאת מהצלמים

אם כבר הזכרנו את לינדזי, חשוב לי לציין: האמריקאיות אולי סליזיות, אבל הן לא קוליות כמו הבריטיות. אצל אמריקאיות תקבל סליז מסוכסך עם עצמו. מקסימום ניפל סליפ. הבריטיות הולכות טופלס מתי שבא להן. הכל על השולחן, בלי התנצלויות. סיינה מילר, קייט מוס, לילי אלן. אני מכיר כל נקודת חן בגוף שלהן. לא סתם בריטניה היא ממלכה.

טופלס עם בלתזאר, פנים

טופלס עם בלתזאר, חוץ