קארין דרייז'ר אנדרסון (Karin Dreijer Andersson), שהוציאה בשנה שעברה אלבום סולו תחת השם Fever Ray, עלתה לבמה לקבל פרס בטקס מוזיקה שוודי כשהיא לובשת מסיכה של זומבי, ונהמה תודה בשפת הזומבים.
מבחינתי דווקא יש משהו מנחם בנהמה הזאת, כי הקול הרגיל של קארין דרייז'ר מאוד מלחיץ אותי. משהו בשילוב של המבטא השוודי וההגשה האינטנסיבית. להזכירכם, היא שרה את What else is there של רויקסופ. אני מרגיש שהאזנה לשיר הזה עולה לי בשנות חיים. לא אכעס עליכם אם תשימו אותו ב-mute.
והנה היא כ-Fever Ray:
הקריירה של דרייז'ר (חצי הצמד the Knife) רצופה במסכות ותחפושות. כל הוודו השוודי הזה בא לי לא טוב. לא אוהב לשמוע מוזיקה שנותנת לי את התחושה שתיכף תולשים לי את הקרקפת. סלחו לי על השמרנות, אבל אני מעדיף את קארין דרייז'ר עם שיער בלונדיני ומשקפיים, בלוק של מעצבת שקטה שיושבת כל היום ליד המחשב ומדי פעם לוקחת ביס מהסנדביץ' בלי שאף אחד שם לב.
אני מקנא בבלוגרים שלא כותבים פוסטים, אלא רק מלקטים לינקים, מוסיפים כותרת או מקסימום איזה משפט קצר וקוצרים אייטם. למרות שהם בטלנים בני בטלנים, הם חוסים תחת כלל הזהב סייג לחוכמה שתיקה ומצטיירים כאנינים. הרבה פעמים אני חושב לעבור למתכונת הזאת ומשתפן. אפילו הפוסט הזה, שאותו תכננתי להציג תחת הכותרת "צלם האופנה החדש האהוב עלי" ולדמום, כבר אורך חמש שורות. אני צריך יועץ ארגוני טוב.
לנינט יש הרבה מופעי השקה בזמן האחרון. אתמול זה היה בבארבי. מחר זה יהיה בבראסרי. אפשר לראות ב-Ynet לקט של רגעים מההופעה. ברוב השירים נדמה שהיא שרה במעין שפת ג'יבריש שהיא לא בדיוק עברית ולא בדיוק אנגלית. יש גם של סצינה של נינט מתופפת. אני אוהב את העובדה שהיא מנסה למצוא חן בעיני גיא חג'ג'. בקצב הזה, יש סיכוי שביום מן הימים היא תתחנף גם אלי.
הרבה נשים מוצאות את עצמן בגיל שישים ומשהו משועממות. הן יצאו לפנסיה והילדים עזבו את הבית. לגברים לא אכפת סתם לרבוץ מול הטלוויזיה בשלב הזה של החיים, אבל נשים מתחילות לפתח תחביבים: קורס קבלה, קורס ערבית מדוברת, חוג צורפות, חוג בישול אורגני. את הפעילויות הענפות מלווה בדרך כלל גם ארומה של סחרור חושים ואובדן חוש שיפוט ומידה, התחושה של אמא שאף אחד אף פעם לא באמת הבין אותה, ושהיא יכולה להמציא את עצמה מחדש.
תוך כדי צפייה ברגעים מההופעה שלה הבנתי שזה גם הסיפור של נינט. היא פשוט התחילה את זה מוקדם מהרגיל. תדמיינו את אמא שלכם יוצאת לסופשבוע חווייתי שבמהלכו היא נכנסת לאולפן הקלטות עם רוקפור, עוברת קורס מזורז בנגינה על תופים, ומקנחת בשעה זריזה של סטיילינג עם גדי אלימלך. זוהי נינט.
אבל אני מודה שהדמות שבאמת משכה את תשומת לבי באייטמים על המופע של נינט אמש, היא האחות, סופי טייב. אני מוצא את עצמי נמשך לדמות החמקמקה הזאת. תקופה ארוכה היא נהגה לחבוש משקפיים עבותות, או כמו שקוראים להן בפריז ובמילאנו, משקפיים אה-לה דפנה טלמון. אתמול היא ענדה זוג אחר, דק ועדין יותר. אני רוצה לדעת יותר על האישה הזאת. אני רוצה לעזור לה.
אני מסתכל על התמונה הזאת של קארל לגרפלד (מכאן) ולא מאמין. אני רגיל לראות את קארל חנוט בחליפות אטומות ומעונבות הסוגרות על צווארו, כפפות שמסתירות את כפות ידיו, משקפי שמש מכסים על עיניו, שפתיים חתומות ומבט מטיל צינה. הוא תמיד נראה כמי שנערך לביקור בכור גרעיני, או יותר חמור, כמי שמתייחס לעצמו משל היה חומר מסוכן. נכון שיש לו גם הומור עצמי, והוא מודע ומרפרר ללוק שלו, כמו שאפשר לראות בתמונות למטה, אבל דבר לא הכין אותי לגרסה הצעירה והנינוחה הזאת של קארל, לבד הזורם של המכנסיים, לווסט השובבי, למטפחת הרכה שמעטרת את צווארו אך לא מכסה אותו לחלוטין, לעמידה הנונשלאנטית, ואולי יותר מכל, לעיניים.
הייתי מעוניין לדעת באיזה שלב בחייו החליט לעטות על עצמו שריון.
כדי להשלים את המהלך, הנה תמונה של קארל בתקופה שמנמנה יותר ועליזה יותר. לפי מה שקראתי פה, הוא החליט לעשות דיאטה כדי להצליח להיכנס לבגדים של המעצב הדי סלימן. אם תביטו היטב תראו שהוא דומה כאן שתי טיפות מים למיקי בוגנים.
ואפרופו מיקי בוגנים, ראיתי הערב את הפרסומת החדשה שלו למכנסי תאורה, ואפשר לומר שאני מכור.
אודה ולא אבוש: ריצ'י הוטין תמיד עשה לי כאב ראש. אף פעם לא הבנתי איך אנשים מצליחים לייחס לו סקס אפיל כלשהו, ולמען האמת – גם לא ניסיתי להבין. מבחינתי, אם תחפשו את הערך "קבלן שיפוצים" בגוגל אימג'ז, תופיע לכם שם בענק תמונה של הוטין, aka פלסטיקמן, aka ווטאבר. אני מצטער ריצ'י. אם כבר רעש של פטישי אוויר, אז אני מעדיף את בומבה צור.
אני לא אומר חס וחלילה שאין לי שום עניין בהוטין. הסיפור של התספורת של הוטין הוא אחד הסיפורים החזקים של השנים האחרונות. לפני הרבה מאוד שנים, כשהוטין התחיל לעלות כתקליטן טכנו, הוא היה גיק קיצוני עם שיער דליל ומשקפיים רוסיות. כמו שאמרתי, אף פעם לא אהבתי את המוזיקה שלו, אבל הלוק הזה של אלוף השחמט של בלארוס קנה אותי.
כדי להשלים את התמונה, הוטין תמיד טען שהוא מתנגד לסמים ושמר על תדמית נזירית, וגם הקפיד להתנשא על הקלאברים הקרחניסטים. ככה הוא נראה כמה שנים מאוחר יותר, עם שותפו לתקופת הטכנו המכוננת, ג'ון אקוואויוה.
העסק קיבל תפנית סנסציונית כשהוטין פגש את סוון ואט הגרמני, קרחניסט עם דיפלומה ממשרד הבריאות הגרמני. ואט לימד אותו לבלוע סמים ולבלות, והוטין כל כך התלהב שעבר לחיות בצילו בברלין. הקטע המדהים הוא שבנוסף לכך, הוא גם אימץ לחלוטין את המראה של המנטור, והפך לשיבוט מוחלט שלו.
הוטין שם על הקרחת פאה תואמת לבלורית המחומצנת של ואט, ואימץ את המניירות של הפאפא הגרמני עד כדי כך, שאם אראה לכם תמונות שלהם, לא תדעו מי זה מי.
הנה ואט
והנה הוטין:
ועוד פעם. הנה ואט:
והנה עוד פעם הוטין:
ולמי שעדיין הולך עם הראש בקיר ומעמיד פנים כאילו לא הבין.
הנה ואט:
והנה הוטין:
בזכות הסיפור הזה, שלא יסולא בפז, אני מבליג על כאב הראש האישי שלי, ומפרגן להוטין בכל זאת עשרים דקות של פטישי האוויר שלו מהלאב פארייד בברלין ב-2008.
ולמי שעדיין הולך עם הראש בקיר ומעמיד פנים כאילו לא הבין.
