לנינט יש הרבה מופעי השקה בזמן האחרון. אתמול זה היה בבארבי. מחר זה יהיה בבראסרי. אפשר לראות ב-Ynet לקט של רגעים מההופעה. ברוב השירים נדמה שהיא שרה במעין שפת ג'יבריש שהיא לא בדיוק עברית ולא בדיוק אנגלית. יש גם של סצינה של נינט מתופפת. אני אוהב את העובדה שהיא מנסה למצוא חן בעיני גיא חג'ג'. בקצב הזה, יש סיכוי שביום מן הימים היא תתחנף גם אלי.

הרבה נשים מוצאות את עצמן בגיל שישים ומשהו משועממות. הן יצאו לפנסיה והילדים עזבו את הבית. לגברים לא אכפת סתם לרבוץ מול הטלוויזיה בשלב הזה של החיים, אבל נשים מתחילות לפתח תחביבים: קורס קבלה, קורס ערבית מדוברת, חוג צורפות, חוג בישול אורגני. את הפעילויות הענפות מלווה בדרך כלל גם ארומה של סחרור חושים ואובדן חוש שיפוט ומידה, התחושה של אמא שאף אחד אף פעם לא באמת הבין אותה, ושהיא יכולה להמציא את עצמה מחדש.

תוך כדי צפייה ברגעים מההופעה שלה הבנתי שזה גם הסיפור של נינט. היא פשוט התחילה את זה מוקדם מהרגיל. תדמיינו את אמא שלכם יוצאת לסופשבוע חווייתי שבמהלכו היא נכנסת לאולפן הקלטות עם רוקפור, עוברת קורס מזורז בנגינה על תופים, ומקנחת בשעה זריזה של סטיילינג עם גדי אלימלך. זוהי נינט.

אבל אני מודה שהדמות שבאמת משכה את תשומת לבי באייטמים על המופע של נינט אמש, היא האחות, סופי טייב. אני מוצא את עצמי נמשך לדמות החמקמקה הזאת. תקופה ארוכה היא נהגה לחבוש משקפיים עבותות, או כמו שקוראים להן בפריז ובמילאנו, משקפיים אה-לה דפנה טלמון. אתמול היא ענדה זוג אחר, דק ועדין יותר. אני רוצה לדעת יותר על האישה הזאת. אני רוצה לעזור לה.

סופי טייב אתמול, מחוץ לבארבי:

סופי טייב באירועים קודמים: