מאז יום שישי רודפת אותי שיחה שניהלתי עם אח שלי אחרי ארוחת הערב המשפחתית. שאלתי אם הוא רואה מד מן. האמת, סתם ניסיתי לפתוח שיחה ולא ידעתי על מה, ויצאה לי השאלה הזאת. הוא לא ידע מה זה, ואמר שבאופן כללי הוא כמעט לא עוקב אחרי סדרות. הזמן שלו יקר לו, הוא אמר, והוא משתדל לנצל אותו כמה שיותר לדברים שחשוב לו לעשות. תוך כדי שהוא חזר ואמר את זה בכמה וריאציות הבנתי שהעניין כאן הוא לא האם הוא רואה מד מן או לא רואה מד מן. ניצב מולי אדם מספירה שונה לחלוטין. אדם שלא רואה כמעט טלוויזיה, שלא מוריד סדרות, ובטח ובטח שלא גולש שעות על גבי שעות באינטרנט תוך קהות חושים. מהיכרות עם האדם, אני יכול להעיד שהוא אמין. נכון, יש לו בבית שתי טלוויזיות, אבל אלה בעיקר הילדים שלו שצופים בהן. ויש מחשב, אבל הוא משתמש בו בשביל לעבוד, ובשאר הזמן הילדים משחקים בו.
מי זה האדם הזה, בשר מבשרי, שמתעמל חמש פעמים בשבוע, עובד על המחשב תוך הימנעות מגלישת סרק, וקורא ספרים במקום להוריד סדרות? מי הוא חושב שהוא? הוא חושב שהוא מעבר לזמן? מעבר לתקופה שאנחנו חיים בה? מי הוא שיחתור נגד המרחב האינטרנטי כולו ונגד אורח החיים שלי בפרט?
הרגשתי נחות, פגום, אנושי. זה רק דרדר אותי ליותר חוסר מעש. כנראה שאני צריך להשלים עם זה. לעולם לא אהיה כמו אח שלי.
לקראת עליית העונה הרביעית של מד מן בקיץ, חברת מאטל תוציא לשוק בובות ברבי של ארבע דמויות מהסדרה: דון דרייפר, בטי דרייפר, רוג'ר סטרלינג וג'ואן הולוויי. עזבו לרגע את זה שהפרצופים של הבובות לא דומים בכלל לפרצופים של השחקנים. מי ירצה לקנות בובת ג'ואן רזה, נטולת הקימורים והגבעות של כריסטינה הנדריקס?
טינה פיי מופיעה על השער של גיליון מרץ של ווג. ניסיתי לקרוא את הראיון איתה, אבל צלחתי רק חלקיקי פסקאות. כמו תמיד, המראיינת מתעכבת על זה שהיא כוכבת טלוויזיה מצליחה חרף העובדה שהיא בחורה כביכול "רגילה". אני חושב שמטופש לטעון את זה בכל פעם מחדש. מספיק קומיקאיות מצליחות לפניה לא היו יפות. רוזאן היא דוגמא אחת. סנדרה ברנרד היא דוגמה נוספת. אצל שלושתן, כמו אצל כל קומיקאי, הפרסונה מבוססת על המראה. מיותר לציין שטינה פיי לא היתה טינה פיי לו היא נראתה כמו ג'נוארי ג'ונס (ראו תמונה). או כמו שאומר ג'ונה היל לסת' רוגן בסרט "אנשים מצחיקים": חבל שרזית, הסטנד אפ שלך יותר מצחיק כשאתה שמן. אני אוהב להשחיל ציטוטים.
אבל מעבר לזה, כמו שכבר כתבתי פעם, ככל שהזמן עובר, מסתבר יותר ויותר שטינה פיי היא בעצם כוסית במסווה של חנונית. בין כמה תמונות משעממות שלה בווג, מופיעה התמונה הזאת:
בכיתוב התמונה מצוין שזו מחווה לצילום של הלמוט ניוטון מ-1975. בו כיכבה מעצבת התכשיטים האיטלקייה אלזה פרטי. יכולתי להעמיד פנים שאני מכיר אותה, אבל אני נותן לכם את הכבוד ומודה שלא. הנה הצילום המקורי, על מרפסת הדירה של פרטי בניו יורק:
והנה עוד זווית:
אני חוכך בדעתי האם יש צילומים ישראלים איקוניים שאפשר לשחזר, שאינם קשורים לפוליטיקה או למלחמות. אשאיר אתכם עם המחשבה הזאת.
הדילמה הקבועה כריסטינה הנדריקס עולה שוב על שולחני. מצד אחד קשה לי מאוד להבליג ולא לפרסם את התמונות המרנינות האלה. מצד שני, כל מי שעוקב אחרי שדיים ברשת כבר ראה אותם ובחן אותם עם זכוכית מגדלת. אני קורא לזה פרדוקס כריסטינה, ואני חושב שיש כאן סממן למשהו הרבה יותר רחב, שקשור למגמת השיתוף ברשת. שהרי רוב החומרים שבלוגרים מעלים בבלוגים שלהם הם חומרים משומשים, שכבר נתקלת בהם איפשהו, ואתה נאלץ להיתקל בהם שוב ושוב במהלך היום בכל אשר תלך, בתהליך של חזרה נצחית על הדומה.
אני מניח שכשמדובר בשדיים של כריטינה ההחלטה בכל זאת קצת יותר קלה, ובפרט שלא רק שיקולי ניוז או סקופים מנחים אותי, אלא גם שיקולים אסתטיים. הן מהאספקט המובן מאליו של הרצון לעטר את הבלוג שלי בתמונות האלה, והן מאספקט התמהיל – אחרי שייבשתי אתכם עם הסרטונים של מעצב המוצר הצנון בצהריים, אני חושב שמגיע לכם פיצוי. אז אחרי כל ההקדמה הזאת, אפשר ליהנות מהתמונות בשקט.
אני מנסה לגבש דעה על התמונה הזאת של פול מקרטני בבגד ים. אני לא רוצה להיחפז. הוא די רופס, אבל רוב בני ה-67 רופסים. למרות שאני סומך על סטינג שייראה מוצק מאוד בבגד הים שלו גם כשיגיע בשעה טובה ל-67. ללא ספק, הפיצ'ר החזק ביותר של מקרטני הוא השיער שלו. רעמת שיער גאה, פראית, מיק ג'אגרית. צבועה בחום עכבר.
מקרטני נקלט נמתח באווירה יוגית על החוף משל היה זקן בחוף גורדון. הוא חייב לשמור על כושר כי הוא מסתובב עם אישה דקיקה שצעירה ממנו ב-20 שנה, אבל עם כל הרצון הטוב, הוא עדיין נראה כמו לסבית זקנה.
האמת היא שפול מקרטני אף פעם לא היה חתיך במובן החסון של המלה. נכון, מיליוני בחורות היו נכנסות איתו למיטה, אבל לא בגלל שחלק הגוף העליון שלו מהודק. כשאני רואה תמונות של פול מקרטני הצעיר – הבייבי פייס, הגוף הלבנבן – אני לא יכול שלא לחשוב שהוא דומה לוינסנט קרטיזר (פיט קמבל) ממד מן. מקרטני נותן לנו שיעור חשוב באהבה: כל האפשרויות פתוחות בפניך אפילו אם יש לך גוף של פודינג.
