מה שאני אוהב בוידאו הבא, זה ההתמסרות של השחקנים לשואו שאחרי הגול. כמעט לא אכפת להם מהגול. הגול מבחינתם הוא רק אמצעי לזכות בזמן במה כדי להציג את המחזה האחרון שהם מתאמנים עליו. אני מנחש שבכל גול הם מעלים תמונה אחרת מהמחזה. הם מנסים לספר לנו סיפור, ורק אם יבקיעו מספיק גולים, נקבל את הסיפור במלואו. אולי הם ממחיזים את כל ההיסטוריה של איסלנד. אני לא יודע. אשמח לצאת לשתות עם הלבקנים האלה כדי לברר את הפרטים. בכל מקרה, הסצנה הספציפית הזאת מתעסקת בדייג ובתיירות:

לפני כמה ימים הגעתי דרך רדיט לשיר הזה, שקיבל את הכותרת "זה כנראה הקליפ הכי גרוע שנעשה אי פעם. אבל ברצינות". הרבה מאוד קישורים מקבלים את הכותרת הזאת, כך שאפשר לומר שמדובר בז'אנר, שהשאלה שעומדת בבסיסו היא "האם זה רציני?". בגלל שחונכתי לשאול תמיד שאלות ולא לקבל את הדברים כפי שהם, השאלה "האם זה רציני" מלווה כל רגע ורגע בחיים. דווקא בגלל זה, הכל מתחיל להיראות רציני. לזמרת, שגם כתבה את השיר, קוראים לורי וואט.

זה נראה כמו פרודיה, אבל זאת כנראה לא פרודיה, מה שאומר שאולי זאת בעצם כן פרודיה. הנה עוד קליפ של לורי:

לחלק מהשירים שלה, כמו זה למשל, היא לא נותנת קוד אמבד‬, אולי כי היא מרגישה שכל מי שמשתמש בשירים שלה עושה את זה כדי לצחוק עליה‬, ‫מה שאומר שהיא אמיתית‬, ‫כלומר, שזאת פרודיה שרוצה שיחשבו שהיא אמיתית ולכן לא נותנת אמבד.

כשצפיתי בקליפים של לורי וואט, לא יכולתי שלא להיזכר בקליפ החתונה של קארין ועמוס. אמרו בזמנו שעשו אותו אנשים מבצלאל. זה לא אומר שזאת פרודיה. גם בבצלאל אנשים מתחתנים.