בשבוע שעבר התפרסם סרטון של הדוגמנית הבריטית דייזי לואו רוקדת בבגדים תחתונים. אם הבנתי נכון, הסרטון אמור לקדם את גיליון המגזין Esquire שלואו מככבת על השער שלו. אני קצת באיחור עם הוידאו הזה, אבל אני מרגיש שבכל זאת יש לי מה לתרום לשיח סביבו.
לואו, בת 21, היא הבת של פרל לואו וגווין רוסדייל. לצערי פרט הטריוויה הזה מופיע בכל כתבה עליה, והביא אותי למצב התנייתי שבו כשאני רואה תמונה של דייזי לואו, אוטומאטית מתחיל להתנגן לי בראש השיר swalloawed של Bush. ככל שהיא ערומה יותר בתמונה, כך הווליום של השיר בראש שלי גובר. מצד אחד, לא מאחל לכם את זה. מצד שני, למה שאסבול לבד.
דייזי נראית בדיוק כמו אמא שלה, שילדה אותה כשהיתה בת 19, והיא מספרת שהן כמו אחיות. האמא היא מעצבת אופנה עם עבר והווה מקורחנים. בביוגרפיה שלה, פרל מספרת שכשדייזי היתה הולכת לבית הספר, היא היתה עושה הרואין.
דייזי ופרל:
פרל (מימין):
פרל עם קייט מוס:
עם בעלה דני גופי (סופרגראס):
אחרי שקיבלנו את הקונטקסט, נעבור לבת. דייזי לואו היתה בת זוג של מארק רונסון כשהיתה בת 19. לפני ואחרי שיצאה עם רונסון, היא יצאה עם בחור בשם וויל קמרון, שגם כיכב איתה בסדרת תמונות בלתי נשכחת במגזין i-D.
עם מארק רונסון:
כמו כל בחורה בריטית שמכבדת את עצמה, לדייזי לואו אין שום בעיה להתפשט. ידוע שבמערב אירופה בחורות מרגישות יחסית בנוח להתפשט, בין אם זה מפורסמות שלא אכפת להן שיצלמו אותן טופלס בחופשה, ובין אם אלה אלמוניות שמסתובבות טופלס בחופשה. בישראל האווירה היא הרבה יותר פוריטנית. אני לא מתכוון להיכנס לסיבות, זה פשוט ככה.
אני חושב שזה חבל, ולא רק מההיבט החרמני. נכון שלבחורות יש יתרון מסוים בקיץ. אני לא מדבר על הסוף שבוע, שבו כולם הולכים עם כפכפים וגופיה, אלא על אנשים שהולכים לעבודה. בחורות יכולות ללבוש גופיות ושמלות לעבודה, גברים לא. תלוי בעבודה אמנם, אבל אתם יודעים על מה אני מדבר. מצד שני, מחוץ לשעות העבודה, כשלגבר חם, הוא יכול פשוט להוריד את החולצה, ובחורה לא. אני חושב שזו אירוניה של הגיאוגרפיה, שדווקא הלאומים שבהם בחורות מרגישות בנוח להוריד חולצה בפרהסיה מתגוררים בארצות קרות, ואלה שבהם בחורות לא מורידות חולצה חיים במזרח התיכון החם.
Jacques הוא רבעון אירוטי בניחוח רטרואי שנוסד בברוקלין בשנה שעברה. הסרטון הבא מנסה לקדם את הגיליון החמישי של Jacques, שייצא בחודש מאי ויוקדש לספורט. אף פעם לא שיחקתי סקווש, אבל פתאום אני מבין שמדובר בענף מאוד סקסי. מעבר לתנאי השטח (חדר סגור, הד), בעקרון הבסיסי של לחבוט את הכדור אל הקיר ולקבל אותו בחזרה, יש משהו מן האוננות.
כשחושבים על זה, הסרטון הזה לא כל כך שונה מפרסומת של אמריקן אפרל. לא ברור לי כבר מי מקבל השראה ממי: הפרסום מעולם הפורנו, או עולם הפורנו מעולם הפרסום. ספורטס אילוסטרייטד מוציאים כל שנה גיליון בגדי ים, Jacques מוציא גיליון ספורט, פירלי מוציא לוח שנה ארוטי, אמריקן אפרל עושה תחרות ישבנים, והנה גם הפרסומת הזאת של ריבוק שמסתמכת כולה על ישבנים, ואפילו לא על פרצוף אחד:
כשהייתי מתעקש שהסלט לא ייגע בשניצל ובפירה, אמא שלי תמיד היתה אומרת לי שבבטן הכל מתערבב. אני מרגיש שזה גם המצב עם כל הידידים שהזכרתי למעלה. מגזין ממוסחר, מגזין עצמאי, דאון טאון אל איי, מפעלי זיעה – בסופו של דבר הכל מסתכם באסתטיקה של ישבנים, ציצים וביקיני.
לאחרונה שמתי לב שמדי יום מגיעים אלי כמה גולשים שמחפשים את הצירוף "שותה וקם דיבור חדיש". זה מעודד אותי להמשיך ביחסי הגומלין האפקטיביים האלה. אני מזהה פה חלון הזדמנויות של שני מותגים בעלייה. מי יודע, אולי יום אחד אתחתן עם עומר גולדמן.
ראיתי אתמול את הדיון בדיבור חדיש על בר רפאלי, אסתי גינזבורג וספורטס אילוסטרייטד. באולפן ישבו ניסן שור ויעל רייך. שור טען שקהל היעד של התמונות מגליון בגדי הים של ספורטס אילוסרייטד הם מוסכניקים חרמנים, ומכאן שרפאלי וגינזבורג הן חשפניות, ומכאן שיש לתהות מדוע הן מקבלות כל כך הרבה כסף בעוד שחשפניות רגילות מקבלות פחות.
נכון, אפשר לומר שרפאלי, גינזבורג, וכל יתר הדוגמניות שמופיעות בספורטס אילוסטרייטד הן חשפניות. וכך גם הדוגמניות שמופיעות בלוח השנה של פירלי, וכך גם כל דוגמנית שטרי ריצ'רדסון מצלם בעירום, וגם היידי קלום כמובן, ואפשר גם לשאול למה דיטה וון טיז קוראת לעצמה אמנית ברולסק ולא חשפנית, ולומר שאם בלייק לייבלי אכן תצטלם לפלייבוי היא תהפוך רשמית לחשפנית. אפשר גם לשאול למה האיש שכבר שנים מסתובב בתל אביב ומוכר שירים שלו לא נכנס לקאנון ומקבל ערב בבית ביאליק.
השאלה היא למה אתה משתמש במילה חשפנית. האם זה כדי להשפיל (היא מצליחה, מפורסמת ועושה מלא כסף, אבל היא עושה את זה מחשפנות), או בשם אידיאולוגיה מרקסיסטית שגורסת שכולם צריכים להרוויח משכורת שווה – הן חשפניות אלמוניות והן חשפניות מפורסמות. בסופו של דבר, איך שלא נסובב את זה, אנחנו יכולים לקרוא להן חשפניות כמה שנרצה, אבל העובדה היא שככל הנראה לעולם לא נקבל מהן לפ דאנס.
נ.ב. אהבתי מאוד את הנוכחות הקולית של יעל רייך. אני מקווה להקדיש לה פוסט בקרוב.
אני נהנה משצף הבדיחות שאתם שולחים לי. המרכזיה תיכף קורסת. המשיכו כך. מזכיר לכם: מי ששולח עשוי לזכות באספקת בירה מכבי לביתו, בחינם, למשך שלושה חודשים.
הפעם אנחנו עם בדיחה ששלח יואש פלדש. תציפו אותו באהבה:
צעיר חרדי נכנס לבר. הוא ממצמץ בעיניו הרכות בגלל האפלולית, מעביר יד בשיערו השחור, המתולתל, וניגש אל הבר. פלומה בהירה על לחייו. שפתיו דקות, ורודות. הוא מחייך חיוך מבויש אל הברמן, מושך לעצמו כיסא, ופתאום נופל. בגדיו נתפסים במתלה המעילים שמתחת לדלפק, ונתלשים מגופו. כעבור רגע הוא שוכב עירום על הרצפה, מנסה להסתיר את ערוותו. גופו צנום, חלק, חסון באופן מפתיע. עורו חיוור. דמעות מבצבצות מזווית עיניו.
הברמן רוכן מעל הבר ומסתכל עליו. "בדרך כלל אנשים נופלים אחרי שהם יוצאים מפה, לא מיד כשהם נכנסים", הוא אומר.
הנער, שהחל לאסוף את בגדיו הקרועים, מפסיק לרגע ושולח בו מבט מרוכז. "כן, אבל איזה חוכעם זרק פה קליפת בננה".
הסיפתח הוא עם thathipsterporn, בלוג תמונות שמתמחה בתמונות היפסטריות עם נגיעות פורנו. הבלוג בעצם מעלה את השאלה מה זה פורנו, והגלישה בתוכו היא התמודדות מתמדת עם גבולות הז'אנר, מהסיבה הפשוטה שבהרבה תמונות לא תראו עירום. תחשבו אתם מה פורנוגרפי בתמונה של אלביס לבוש, יושב לצד חתיכה לבושה.