שותה וקם: בירה, בחורות, ובחורות שאוהבות בירה…

בעקבות הזמן האבוד

מאז יום שישי רודפת אותי שיחה שניהלתי עם אח שלי אחרי ארוחת הערב המשפחתית. שאלתי אם הוא רואה מד מן. האמת, סתם ניסיתי לפתוח שיחה ולא ידעתי על מה, ויצאה לי השאלה הזאת. הוא לא ידע מה זה, ואמר שבאופן כללי הוא כמעט לא עוקב אחרי סדרות. הזמן שלו יקר לו, הוא אמר, והוא משתדל לנצל אותו כמה שיותר לדברים שחשוב לו לעשות. תוך כדי שהוא חזר ואמר את זה בכמה וריאציות הבנתי שהעניין כאן הוא לא האם הוא רואה מד מן או לא רואה מד מן. ניצב מולי אדם מספירה שונה לחלוטין. אדם שלא רואה כמעט טלוויזיה, שלא מוריד סדרות, ובטח ובטח שלא גולש שעות על גבי שעות באינטרנט תוך קהות חושים. מהיכרות עם האדם, אני יכול להעיד שהוא אמין. נכון, יש לו בבית שתי טלוויזיות, אבל אלה בעיקר הילדים שלו שצופים בהן. ויש מחשב, אבל הוא משתמש בו בשביל לעבוד, ובשאר הזמן הילדים משחקים בו.

מי זה האדם הזה, בשר מבשרי, שמתעמל חמש פעמים בשבוע, עובד על המחשב תוך הימנעות מגלישת סרק, וקורא ספרים במקום להוריד סדרות? מי הוא חושב שהוא? הוא חושב שהוא מעבר לזמן? מעבר לתקופה שאנחנו חיים בה? מי הוא שיחתור נגד המרחב האינטרנטי כולו ונגד אורח החיים שלי בפרט?

הרגשתי נחות, פגום, אנושי. זה רק דרדר אותי ליותר חוסר מעש. כנראה שאני צריך להשלים עם זה. לעולם לא אהיה כמו אח שלי.