קארין דרייז'ר אנדרסון (Karin Dreijer Andersson), שהוציאה בשנה שעברה אלבום סולו תחת השם Fever Ray, עלתה לבמה לקבל פרס בטקס מוזיקה שוודי כשהיא לובשת מסיכה של זומבי, ונהמה תודה בשפת הזומבים.
מבחינתי דווקא יש משהו מנחם בנהמה הזאת, כי הקול הרגיל של קארין דרייז'ר מאוד מלחיץ אותי. משהו בשילוב של המבטא השוודי וההגשה האינטנסיבית. להזכירכם, היא שרה את What else is there של רויקסופ. אני מרגיש שהאזנה לשיר הזה עולה לי בשנות חיים. לא אכעס עליכם אם תשימו אותו ב-mute.
והנה היא כ-Fever Ray:
הקריירה של דרייז'ר (חצי הצמד the Knife) רצופה במסכות ותחפושות. כל הוודו השוודי הזה בא לי לא טוב. לא אוהב לשמוע מוזיקה שנותנת לי את התחושה שתיכף תולשים לי את הקרקפת. סלחו לי על השמרנות, אבל אני מעדיף את קארין דרייז'ר עם שיער בלונדיני ומשקפיים, בלוק של מעצבת שקטה שיושבת כל היום ליד המחשב ומדי פעם לוקחת ביס מהסנדביץ' בלי שאף אחד שם לב.
היא היתה תופסת חזק בפינגווין של אמצא שנות ה80
ובאמת מוצלח לה השילוב של המשקפים עבות המסגרת עם הצווארון הסיני.
מאת chhuna — 26/01/2010 20:35:45 @ 20:35
הקטע עם הזומבי הוא באמת הגזמה פראית, אבל האלבום עצמו היה אלבום השנה שלי ללא שמץ של ספק. גם הקטע של התחפושות וההפחדה עובד טוב כל עוד הוא בקונטקסט המוזיקלי ולא על השטיח האדום.
מאת נמרוד — 26/01/2010 21:46:26 @ 21:46
לכלכת לגמרי עם הלכלוך על רויקסופ. האלבום האחרון שלו הוא יצירת מופת.
מאת יונתן — 27/01/2010 00:38:50 @ 0:38
אני חושב שהרסת לי את היום.
השכם בבוקר, לקבל את הקול שלה ב HD. שייגמר כבר היום הזה…
מאת Nirke — 27/01/2010 09:41:07 @ 9:41
אומרים דראייר, לא דרייז'ר
מאת סמי — 27/01/2010 10:26:15 @ 10:26
ווידוי (הודאה והדחה).
אני לוקח בחזרה את דבריי, את כולם.
בחדר המתמחים החל דיון סביב קארין. אני המשכתי להתעקש שהיא עשתה לי רע הבוקר. ואז הייתי חייב לשמוע שוב את השיר.
אני לוקח בחזרה את דבריי המרושעים כלפיה. היא מאוד מיוחדת והמוסיקה פצצה, אולי זה פשוט היה יותר מדי על הבוקר.
היא גם נורא יפה, וכל העיסוק הזה שלה בזומביות וברצון להראות כמה שהיא לא יפה, כל הבוז הזה שלה ליופיה מאוד מרשים אותי.
תודה ליואבי (אחד משלושת הפיינליטסיים של תחרות בדיחות הבארים) שפקח את עיני.
וכמובן להוריי.
מאת Nirke — 27/01/2010 15:42:06 @ 15:42