כשכתבתי את הפוסט על דייזי לואו נתקלתי בתמונות שלה מתקלטת, והחלטתי לשמור אותן בצד לפוסט אחר. ובכן הנה אני שולף אותן, לרגל פוסט שמוקדש לדוגמניות שלפעמים מדג'ות. מצחיק אותי לראות תמונות של דוגמניות/ידועניות מתקלטות. לא בגלל שהן בחורות, אלא בגלל שהן בחורות שעובדות בלהצטלם, והנה עכשיו הן מצטלמות מאחורי העמדה, וזה נראה כמו עוד סשן צילומים. השתדלתי לאסוף בשבילכם את המיטב, אבל אני בטוח שיש כמה פיגורות ששכחתי. ליאור מילר, למשל.
דייזי לואו:
אגנס דין:
עם אריאל זילבר:
אלקסה צ'אנג. אני יודע שבלוגריות מעריצות אותה, אבל אף פעם לא הבנתי מה היא עושה בדיוק. יש לה כל כך הרבה תמונות מתקלטת שיש סיכוי שמבחינת קילומטראז' היא כבר ראויה להיחשב די ג'יית, אבל אין מה לעשות, הפרסונה הידוענית שלה משתלטת ומשאירה לי טעם של שורש שן הארי בפה:
עם אגנס דין:
קראתי בסחים, הם בכל מקום שמי שעושה וי הוא סחי. זה אומר שאלקסה צ'אנג היא סחית? או שהכלל הזה תקף רק בגבולות ישראל? ומה לגבי המים הבינלאומיים? לא, אני רוצה שתסבירו לי, היא בחורה נכונה או לא נכונה? סתם. אל תסבירו לי.
אליס דלאל:
עדי נוימן. כן אני יודע, היא עשתה הסבה מקצועית והיא באמת די ג'יית. והיא חלק מנבחרת של דוגמניות-תקליטניות שאפשר לעשות להן בוקינג באמצעות האתר Model/DJs (אתר מטורף. היכנסו!11@#%). אבל איפה אני עושה בוקינג לבחור שמופיע בשתי התמונות?
לינדזי לוהן:
אלי לוהן:
בסופו של דבר, התופעה של דוגמניות/סלבריטאיות שמתקלטות היא די שערורייתית. אני יודע שמשלמים לדוגמניות ומפורסמות להגיע לאירועים ולמסיבות, כדי שאחר כך יפרסמו תמונות מהאירוע וכולם יחשבו שהיו שם דוגמניות ומפורסמות, ואין לי בעיה עם זה, כי אני יודע שאחרת לינדזי לוהן היתה פושטת רגל. אבל זה דבר אחד לאכלס מסיבה בבחורות יפות, ודבר אחר לתת להן לתקלט. אני רוצה להסתכל על הבחורה, אני לא רוצה להתוודע לטעם המוזיקלי שלה. וכדי שלא תחשבו שאני מיזוגן, אני מבטיח לכם שאני גם לא רוצה לשמוע את הדוגמן הזה מתקלט:
התמונות של מיק ג'אגר צופה במשחקי המונדיאל גרמו לי לחשוב על מיק ג'אגר. נזכרתי במימרה הידועה "לא הייתי זורק מהמיטה את מיק ג'אגר", שהופיעה לראשונה בסרט "שיער", ומשמעותה – אני סטרייט, אבל המחשבה על להיות עם בחור במיטה לא מאיימת על הגבריות שלי, ובאופן כללי, אני בן אדם גרובי ופתוח להצעות.
מה זה בעצם, או מה זה היה בעצם, להיכנס למיטה עם מיק ג'אגר? מדובר באחד המוזיקאים הכי מצליחים ופופולאריים בעולם, בחור עם שפתיים של בחורה שרוקד כמו תמנון, והיה עם כל כך הרבה נשים שאף אחד לא יכול לטעות ולחשוב שהוא לא סטרייט. אם אתה לא יכול להיות כוכב רוק שמזיין מלא בחורות, לפחות תיתן לו לזיין אותך, אולי משהו מזה יידבק.
ניסיתי לחשוב על מי אפשר היה לומר משפט כזה היום. מי הגבר שגברים לא היו זורקים מהמיטה שלהם בשנות האלפיים? התשובה הכי מתבקשת היא כנראה דייויד בקהאם. אני מאוד לא אוהב תשובות מתבקשות. אני גם חושש מאוד ממנת המשכל הנמוכה שלו. אמא שלי לא תסלח לי כשתבין שנתתי לאנלפבית הזה לשחק עם התכשיט.
לפני 4-5 שנים, הדמות המקבילה למיק ג'אגר היתה ללא ספק פארל וויליאמס. כמו ג'אגר, ובניגוד לבקהאם, פארל הוא לא חתיך קלאסי. הוא חתיך עם פנים משונות, שעשה מוזיקה מעולה וכל הבנות ריירו עליו. הבעיה עם פארל היא שמאז הוא הספיק לעשות שיר גרוע עם מדונה, להקים לייבל אופנה חסר עוקץ ודי להתפייד מחיינו. כתוב בויקיפדיה שב-2009 הוא הסיר את רוב הקעקועים שהיו לו בניתוח לייזר. אני מסיר ממנו אחריות.
מה אמרתם? ג'יימס מרפי? כן, אני מכיר לא מעט סטרייטים שלא היו זורקים אותו מהמיטה. אני הייתי מכניס אותו למיטה, אומר לו שלא אהבתי את האלבום האחרון, ואז זורק אותו.
טוב, נעבור לשחקנים. בהנחה שכולנו היינו זורקים את בראד פיט וג'ורג' קלוני מהמיטה, בואו נראה מי בכל זאת נכנס. שחקן ראשון שאני לא פוסל זה חוויאר ברדם. הוא נראה כמו בן אדם שלא אוכל את הראש יותר מדי אחרי זיון. הלטיני המהורהר. פיט וקלוני נשארים בהיפר אחרי הזיון, מארגנים לך מתיחה ואחרי זה מספרים עליה ללטרמן. יותר גרוע מבחורות.
אחרי ברדם, אני מסמן גם את ויגו מורטנסן, כי נראה לי כיף להיות במיטה עם בחור שקוראים לו ויגו, וכי תמיד רציתי לעשות את זה במרחץ טורקי.
אני מרגיש שאתם הולכים להציע לי את ג'וני דפ, אבל זאת לא חוכמה לא לזרוק אותו מהמיטה, כי הוא נראה כמו בחורה. אני חושב שאם כבר אתה רוצה להדגים נקודה על הפתיחות המינית שלך, אתה צריך להיות יותר הרפקתן, וללכת על מישהו עבה ומזוקן, כמו זאק גליפיאנאקיס למשל, או על טיפוס כמו לואי סי קיי, שאחר כך יקטר לכל מי שהוא מכיר על איזה זיון גרוע אתה, ויגרום לך להתחרט על זה שלא זרקת אותו מהמיטה. כשמסתכלים על זה ככה, המשפט המקורי עם מיק ג'אגר הוא די פחדני ולא אומר כלום.
כשנתקלתי בתמונות המת של תום פיליפס (אולי צריך לתרגם את זה "התמונות המתות"?) הרגשתי שאני מתבונן במשהו מוכר. פיליפס מצלם את עצמו שרוע כמת ברחבי העולם, בחללים סגורים ובטבע. הוא התחיל את סדרת הצילומים הזאת ב-2006, והוא עדיין ממשיך. מהי אותה תחושה מוכרת, שאלתי את עצמי, ואז זה היכה בי.
פרויקט המוות של פיליפס מזכיר לי את פרויקט הצילומים של בלייזר, שבמסגרתו קוראי המגזין מתעדים את עצמם מחזיקים גיליון של בלייזר במקומות אקזוטיים. המוקמות האקזוטיים האלה מתחלקים די שווה בשווה בין טיפוסי הרים מושלגים וטיולים במזרח הרחוק, ובין שמירות בצבא.
הצילומים של תום פיליפס:
צילומי הקוראים של בלייזר:
כל תמונה בפרויקט של בלייזר מלווה בכתובית קצרה. התמונה הבאה קיבלה את הכתובית: "בזמן הרמת שדה מוקשים בבקעת הירדן מצאנו גם זמן להנות מ'בלייזר'".
בשבוע שעבר התפרסם סרטון של הדוגמנית הבריטית דייזי לואו רוקדת בבגדים תחתונים. אם הבנתי נכון, הסרטון אמור לקדם את גיליון המגזין Esquire שלואו מככבת על השער שלו. אני קצת באיחור עם הוידאו הזה, אבל אני מרגיש שבכל זאת יש לי מה לתרום לשיח סביבו.
לואו, בת 21, היא הבת של פרל לואו וגווין רוסדייל. לצערי פרט הטריוויה הזה מופיע בכל כתבה עליה, והביא אותי למצב התנייתי שבו כשאני רואה תמונה של דייזי לואו, אוטומאטית מתחיל להתנגן לי בראש השיר swalloawed של Bush. ככל שהיא ערומה יותר בתמונה, כך הווליום של השיר בראש שלי גובר. מצד אחד, לא מאחל לכם את זה. מצד שני, למה שאסבול לבד.
דייזי נראית בדיוק כמו אמא שלה, שילדה אותה כשהיתה בת 19, והיא מספרת שהן כמו אחיות. האמא היא מעצבת אופנה עם עבר והווה מקורחנים. בביוגרפיה שלה, פרל מספרת שכשדייזי היתה הולכת לבית הספר, היא היתה עושה הרואין.
דייזי ופרל:
פרל (מימין):
פרל עם קייט מוס:
עם בעלה דני גופי (סופרגראס):
אחרי שקיבלנו את הקונטקסט, נעבור לבת. דייזי לואו היתה בת זוג של מארק רונסון כשהיתה בת 19. לפני ואחרי שיצאה עם רונסון, היא יצאה עם בחור בשם וויל קמרון, שגם כיכב איתה בסדרת תמונות בלתי נשכחת במגזין i-D.
עם מארק רונסון:
כמו כל בחורה בריטית שמכבדת את עצמה, לדייזי לואו אין שום בעיה להתפשט. ידוע שבמערב אירופה בחורות מרגישות יחסית בנוח להתפשט, בין אם זה מפורסמות שלא אכפת להן שיצלמו אותן טופלס בחופשה, ובין אם אלה אלמוניות שמסתובבות טופלס בחופשה. בישראל האווירה היא הרבה יותר פוריטנית. אני לא מתכוון להיכנס לסיבות, זה פשוט ככה.
אני חושב שזה חבל, ולא רק מההיבט החרמני. נכון שלבחורות יש יתרון מסוים בקיץ. אני לא מדבר על הסוף שבוע, שבו כולם הולכים עם כפכפים וגופיה, אלא על אנשים שהולכים לעבודה. בחורות יכולות ללבוש גופיות ושמלות לעבודה, גברים לא. תלוי בעבודה אמנם, אבל אתם יודעים על מה אני מדבר. מצד שני, מחוץ לשעות העבודה, כשלגבר חם, הוא יכול פשוט להוריד את החולצה, ובחורה לא. אני חושב שזו אירוניה של הגיאוגרפיה, שדווקא הלאומים שבהם בחורות מרגישות בנוח להוריד חולצה בפרהסיה מתגוררים בארצות קרות, ואלה שבהם בחורות לא מורידות חולצה חיים במזרח התיכון החם.
השבוע (16 ו-17 ביוני) דבנדרה בנהארט מגיע לשתי הופעות בבארבי בתל אביב. בשבוע האחרון קראתי בווינט, וואלה ובטיים אאוט שאין סכנה שבנהארט יבטל את ההופעה. הוא אוהב את תל אביב, והוא לא מתעסק בפוליטיקה. מבחינתי, המידע הזה הוא הרסני. מעט העניין שנשאר בתל אביב הוא השאלה האם אמן שאמור להגיע, יגיע או יבטל. כשיודעים מראש שאמן לא הולך לבטל בשום מצב, הריגוש נעלם.
ובכל זאת, בראיון שאלון עוזיאל עשה איתו בטיים אאוט, דבנדרה מספר שהוא הסתפר בגלל שחברה שלו ביקשה ממנו. מבחינתי זה אומר שהכל עדיין פתוח. מספיק שחברה שלו אומרת לו שהיא תהיה עצובה אם הוא ייסע, והכל מבוטל.
מה שאני אוהב בדבנדרה בנהארט זה שמנשבת ממנו רוח היפית בת זמננו: היפיות עם טאץ' הומוריסטי ממזרי. בנהארט חוזר ואומר שהוא עושה רוק לאמהות. לכאורה, ההיפוך של המרדנות ההיפית, אבל למעשה השתעשעות במושג ההיפיות. אם הבנתם מה אני מנסה לומר, אשמח אם תסבירו לי.
מאז שדבנדרה יצא עם נטלי פורטמן, אין כמעט ראיון שבו לא שואלים אותו עליה. אני אישית לא מתכוון להתייחס לזה שהם היו זוג. אני לא מתעסק ברכילות, לא מעניין אותי לנתח את הזוגיות בין דבנדרה בנהארט לנטלי פורטמן, ואני לא אוהב את זה שגררתם אותי לכתוב על זה שהם היו יחד.
הנה הקליפ האחרון של דבנדרה. רואים שהבחור אוהב לבדר את עצמו:
ואם כבר הזכרנו את מושג ההיפיות, אספר לכם שראיתי לפני כמה ימים את "לקחת את וודסטוק" של אנג לי. הסרט לא התרומם מבחינתי, פרט לשיר המדהים הזה של Love שלא הכרתי, ומופיע בסצנה שבה הגיבור לוקח טריפ. בא לי אופיום.
