מדי פעם אני מוצא את עצמי צופה ב"מועצת החכמים" בערוץ 10. הרגעים האהובים עלי בתוכנית הם הרגעים הקקפוניים בהם שניים או שלושה חכמים מדברים בו זמנית בקול רם ובשצף קצף, עד כדי כך שאי אפשר להבין מילה ממה שנאמר. ברגעים קקפוניים אגרסיביים במיוחד, נדמה שיושבי השולחן שלא צועקים חשים מעט נבוכים, כמו נער שמתפדח כשההורים רבים ליד מכרים סביב שולחן ארוחת הערב. אבל זו רק מראית עין. הם לא באמת נבוכים, ורגע אחרי זה הם צועקים בעצמם.

Singalong Paul, פרויקט וידאו חדש של הבמאי אדם ביזנסקי, הוא האנטיתזה ל"מועצת החכמים". פול הוא דמות נסוגה ושקטה, עשויה נייר דבק, עובד כשרת ביום ושר בליפ סינק בלילה. עד היום ביזנסקי שחרר שני סרטונים של פול. בראשון הוא שר שיר של אלן ארקין ובשני שיר של רדיוהד. בסרטון של רדיוהד, פול שר בזמן נסיעה לילית באוטובוס של אגד, ככל הנראה אחרי יום עבודה ארוך. פול נראה כמו יצור עם נפש מיוסרת, שהרגעים בהם הוא שר הם רגעי ההתעלות היחידים בחייו. אני אוהב לראות את האוזניים שלו זזות. אני מאוד מקווה בשביל פול שהוא לא מנקה את האולפן של "מועצת החכמים".

גם ביזנסקי עצמו, כך אני מרגיש, הוא אנתיטזה ל"מועצת החכמים". הוא מייצר בעקביות עבודות יפות ורגישות, ואתה לא שומע אותו צועק על זה ברחבי העיר. כתבתי לביזנסקי מייל, רציתי לשאול את פול כמה שאלות.

פול, האם יש לך גם שירים ישראליים על הכוונת?
בוודאי. המראה במקלחת כבר שמעה את מתי כספי ב"אפילו דקה". גם את "הנה הנה" אני מאוד אוהב.

האם אתה בעניין של בחורות? מי הבייבז האהובות עליך?
האם אני אוהב בחורות? אני מאמין שכן. האם בחורות אוהבות אותי? במובנים מסויימים. לגבי בייבז מפורסמות, זה תחום שלא מאוד קרוב אלי ביום-יום כרגע. אני אוהב את ג'נוארי ג'ונס. היא מזכירה לי מישהי מהעבודה.

איזה אלכוהול אתה שותה?
דאבל ג'ין וסירופ שיעול בכוס אולד פאשן. וקש, בבקשה.

אני צופה לפול עתיד זוהר. אולי אפילו תפקיד אורח בעונה הבאה של גלי.

תיקון: אוטובוס של דן, לא אוטובוס של אגד. הפרט הזה משנה את כל התזה של הפוסט, אבל כבר מאוחר מדי לשכתב אותו.