ג'יי, בחור בריטי שחי ברדינג, קיעקע פטמות על התחת שלו כאקט של מחווה ללילי אלן, אחרי שראה תמונת טופלס שלה בעיתון. הוא מספר שאמא שלו חשבה שזה טיפשי, אבל היא כבר מזמן איבדה כל תקווה בקשר אליו. כמו כן אמר שהוא רוצה לצלם את התחת שלו בחזיה, אבל עדיין לא מצא חזיה במידה המתאימה. אבל הציטוט שלו שהכי אהבתי הוא "אני מאוד אוהב ציצים ורציתי זוג משל עצמי".
הגיעו לאוזניי מספר תלונות על זה שיש בבלוג יותר מדי חתיכות ופחות מדי חתיכים. אני לא יודע אם יש דבר כזה יותר מדי חתיכות, אבל אני מודה שיחסי החתיכים-חתיכות בבלוג אינם מאוזנים.
זו ההזדמנות להידרש לתעלומה הבאה: בחורות נהנות לראות תמונות של בחורות אבל בחורים (סטרייטים) לא כל כך נהנים לראות תמונות של בחורים. אבל מדוע בעצם שנמנע מעצמנו עולמות תוכן שלמים? אם אתה לא מסוגל לשטוף את עיניך בתמונה עסיסית של בן מינך, איזה מין גבר אתה? תהיו גברים ותודו שכשאתם רואים את "הטוב, הרע והמכוער" אתם לא יכולים להוריד את העיניים מקלינט איסטווד.
אם כך, את הפוסט הזה אני מקדיש לשלושה גברים, ובעצם לחגיגת הגבריות. שלושתם בלוגרים שמצלמים את עצמם מדגמנים את הבגדים שיש להם בארון, ואני מתכוון להציג אותם בסדר יורד (או עולה, תלוי איך אתם מסתכלים על זה) – מהחתיך לווירדואו.
פלאייו דיאז מ-kate loves me, בן 22, סטודנט ב- Saint Martins College of Art and Design, לונדון:
פול סיימון הוא אחד הגאונים האהובים עלי. מדי כמה חודשים אני סורק את יוטיוב כדי לבדוק אם לא החמצתי במקרה משהו שנפלט מכיוונו. היום גיליתי שאכן החמצתי שיחה שערך לפני כשנה, לכבוד יציאת ספר שכינס את כל שיריו. בחלקה המרכזי של השיחה, שמתחיל בסוף הסרטון השלישי ונמשך עד השישי, סיימון יורד לרזולוציות מיקרוסקופיות ומסביר בפרטי פרטים איך הוא כותב שיר. הופנטתי. אני מדלג בשבילכם על ההתחלה וקופץ מיד למנה העיקרית:
אמנם אני מעריץ את פול סיימון, אבל אני לא מסונוור מכדי להבחין בזה שהוא נראה כמו לסבית זקנה, וזו הזדמנות טובה לוודא שאתם מכירים את אחד הבלוגים האהובים עלי, men who look like old lesbians. הנה לקט קטן מתוך השפע האינסופי שיש שם:
הקוראים אלון עוזיאל ועידית פרנקל הקדישו לי טור מרגש בוואלה תרבות, ושלחו את בדיחת הברים האינטרטקסטואלית הבאה. אשמח לקבל עוד בדיחות בעלות ניחוח כלכלי, הון-שלטון וידע-כוח-ברנז'ה, כי כידוע, קצף לא גדל על עצים.
צביקה בשור וגל מור נכנסים לבר.
"מה בשבילכם?" שואל הברמן.
"תן לנו את הבירה הכי מצליחה שיש לך" אומר לו בשור.
"מצטער חברים" עונה הברמן "ועידת גלובס לעסקים זה בצד השני של הכביש".
התמונות מתוך לוח השנה של פירלי מסתובבות בשטח כבר איזה שבוע, אבל לא הצלחתי להחליט מאיפה לתקוף אותן. כל פעם תפס אותי רעיון אחר, וכשניסיתי ללוש אותו הרגשתי שהוא לש אותי. ככה זה: כשאתה מסתכל בעין קפדנית על בחורה ערומה, אתה מגלה בסופו של דבר שהיא יותר לבושה ממך.
היום, כשראיתי את הדיון אודות הפטמה, שהתפתח מתחת לפוסט על PETA, הבנתי שזה העוגן שלי: המיסטיקה של השד. תמונת המפתח היא של הצלם הממזר טרי ריצ'רדסון מוקף בשורה של דוגמניות טופלס. כל כך הרבה נשים ערומות עברו תחת העדשה של ריצ'רדסון, שבשלב הזה של הקריירה שלו, ריצ'רדסון הוא כבר לא צלם. הוא גניקולוג. התמונה מדגימה בצורה החיננית והכובשת ביותר את הגיוון האינסופי של עולם השדיים. אם בוהים בתמונה הזו מספיק זמן, מבינים שעולם השדיים הוא ראי של האנושות: בשני המקרים אין נורמליות. יש רק סטיות.