שותה וקם: בירה, בחורות, ובחורות שאוהבות בירה…

מוזיקה חמה: Alec Mansion – Trop triste

ישראלים מפגינים שליטה לא רעה בשאנסוניירים הצרפתים. ז'ק ברל, ז'ורז ברנסאנס, ז'ורז' מוסטאקי, אדית פיאף, עמנואל הלפרין, ז'ה נה סה קווא. יוסי בנאי ונעמי שמר עשו עבודה לא רעה בכלל בשנות השבעים כשאזרחו את אריסטוקרטיית השאנסון והטמיעו אותה בזמר העברי, אבל בכל מה שקשור לרוק ולפופ הצרפתי, שתיים מהאובססיות הכי לגיטימיות שלי, נשארנו רחוק רחוק מאחורה.

אני מקווה שאני פותח פה מסורת חדשה של צרפתי אחד בשבת, או לפחות צרפתי אחד מדי פעם, כי אין כמו מוזיקה צרפתית כדי לרקוד בסלון ואפילו להזמין את השכנים. אז הנה "יותר מדי עצוב" של אלק מאנסיון מ-82'. הטיפוס הזה, שנולד בבלגיה אבל שיחק אותה בצרפת, הוא ממש לא מוזיקאי חשוב או מישהו שהשאיר איזה חותם איפשהו, אבל הנגיעה הפאנקדלית הזאת, עם החליל המשגע בפזמון, גורמת לי לקום מהכסא ולרקוד כל פעם מחדש.

גוסית

זה רק געגוע חולף, אבל השמיים האפורים מזכירים לי את הלילות שלי עם קים גורדון. גורדון תמיד היתה לוהטת ותמיד היתה מבוגרת. נולדה מילף ותמות מילף.

אני עוקב אחרי הרגליים המדהימות שלה מאז שאני זוכר את עצמי, מקווה שיום אחד אנוח בינהן כמו גיטרת הבס שלה. אלה זוג הרגליים המקורקעות ביותר שאני מכיר. קים גורדון תמיד יודעת מאיפה היא באה ולאן היא הולכת.

סוניק יות היא להקה חורפית וגורדון היא חתיכה של חורף. יש חתיכות של חורף ויש חתיכות של קיץ. התחתונים של גורדון הם כמו מקרר יינות: שומרים תמיד על טמפרטורה של 2 מעלות. אני בטוח שהיא הולכת לישון עם מעיל פרווה גם בימי הקיץ הלוהטים ביותר.

אני מעריץ את דגם הזוגיות של תרסטון מור ושל קים. קים היא גם המוזה של תרסטון אבל גם המנטור שלו. למרות שהיא גדולה ממנו רק בחמש שנים, הוא תמיד נראה כמו הילד שלה וכמי שמחכה להוראות שלה כדי להמשיך את היום.

געגועי לדריה רביקוביץ'

קראתי את המאמר המעניין של ניסן שור בבלוג הכיפי של אחי רז, ונזכרתי בקטע הזה מפופוליטיקה (1993), שבו דליה רביקוביץ' מסבירה לאביב גפן ולחמי רודנר, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כמה העברית שלהם קלוקלת, דלה ודהויה. שני דברים הופכים את הקטע הזה למשהו שכבר לא יכול לקרות היום: חברי הפאנל הרבים מקשיבים אחד לשני, ולמרות שנשמעות צעקות מדי פעם, רוב הזמן מדבר כל אחד בתורו. והשני, שקשור יותר לעניינינו: דליה רביקוביץ' מופיעה כאן כסמכות די מוחלטת, ולמרות השתנקויות המחאה של גפן ורודנר, משתיקה אותם ומטילה עליהם יראה. אני מסכים עם שור, שהניחוח הגזעני-עדתי בביקורת כלפי המוזיקה המזרחית הוא לא פחות מדוחה, ואני בהחלט בעד דיון אודות הרמה הירודה שמפגינים הטקסטים הנכתבים היום במוזיקה הישראלית על כל סוגותיה וגווניה. קחו בחשבון שעם כל הפרדוקסליות שבדבר, פה ושם איישר קו עם חווה אלברשטיין.

שימו לב: רביקוביץ' הסקסית דומה שתי טיפות מים לדריה.

נתב"ג watch: ריצ'י הוטין

אודה ולא אבוש: ריצ'י הוטין תמיד עשה לי כאב ראש. אף פעם לא הבנתי איך אנשים מצליחים לייחס לו סקס אפיל כלשהו, ולמען האמת – גם לא ניסיתי להבין. מבחינתי, אם תחפשו את הערך  "קבלן שיפוצים" בגוגל אימג'ז, תופיע לכם שם בענק תמונה של הוטין, aka פלסטיקמן, aka ווטאבר. אני מצטער ריצ'י. אם כבר רעש של פטישי אוויר, אז אני מעדיף את בומבה צור.

אני לא אומר חס וחלילה שאין לי שום עניין בהוטין. הסיפור של התספורת של הוטין הוא אחד הסיפורים החזקים של השנים האחרונות. לפני הרבה מאוד שנים, כשהוטין התחיל לעלות כתקליטן טכנו, הוא היה גיק קיצוני עם שיער דליל ומשקפיים רוסיות. כמו שאמרתי, אף פעם לא אהבתי את המוזיקה שלו, אבל הלוק הזה של אלוף השחמט של בלארוס קנה אותי.

כדי להשלים את התמונה, הוטין תמיד טען שהוא מתנגד לסמים ושמר על תדמית נזירית, וגם הקפיד להתנשא על הקלאברים הקרחניסטים. ככה הוא נראה כמה שנים מאוחר יותר, עם שותפו לתקופת הטכנו המכוננת, ג'ון אקוואויוה.

העסק קיבל תפנית סנסציונית כשהוטין פגש את סוון ואט הגרמני, קרחניסט עם דיפלומה ממשרד הבריאות הגרמני. ואט לימד אותו לבלוע סמים ולבלות, והוטין כל כך התלהב שעבר לחיות בצילו בברלין. הקטע המדהים הוא שבנוסף לכך, הוא גם אימץ לחלוטין את המראה של המנטור, והפך לשיבוט מוחלט שלו.

הוטין שם על הקרחת פאה תואמת לבלורית המחומצנת של ואט, ואימץ את המניירות של הפאפא הגרמני עד כדי כך, שאם אראה לכם תמונות שלהם, לא תדעו מי זה מי.

הנה ואט

והנה הוטין:

ועוד פעם. הנה ואט:

והנה עוד פעם הוטין:

ולמי שעדיין הולך עם הראש בקיר ומעמיד פנים כאילו לא הבין.

הנה ואט:

והנה הוטין:

בזכות הסיפור הזה, שלא יסולא בפז, אני מבליג על כאב הראש האישי שלי, ומפרגן להוטין בכל זאת עשרים דקות של פטישי האוויר שלו מהלאב פארייד בברלין ב-2008.

צמד היום: מתיו מקנילי וג'ואי מילר

שני הבחורים האלה נתפסו באייווה אחרי שניסו לשדוד בית. בתור הסוואה, הם קשקשו לעצמם עם טושים על הפרצוף.

בלי צחוק, אני די מתלהב מהסטיילינג שלהם. אפשר בהחלט להרים לחייהם שתי כוסיות.